מעולם הוא לא היה טוב בפרידות. פרידות גם לא היו טובות איתו.
–
בפינה נידחת בעולם, נחבא ומוסתר מעין כל, כביש ראשי אחד ובלי אף רמזור או כיכר, בריכה אחת וסמטאות צרות הרבה, בתי אבן נטולי גדרות, עם גגות רעפים ותריסים פתוחים, מסילת רכבת מחלידה חוצה מצד לצד ובדרכה עומדים שלט ישן ותחנה וספסל בלי צל, מוקף פרדסים ירוקים, שדות חרושים, שיחי סברס ודרכי כורכר מעלות אבק, שם היה ביתו. בית מצהיב עטוף בקיסוס ירוק, עם חלונות גבוהים, ווילונות לבנים, מאוורר תקרה מאובק ובערבי חג גם קרפיון שוחה באמבט, זה היה ביתו.
בגיל ארבע החל להאמין באלוהים. בביקור בכותל הוא ביקש מאבא שירשום בפתק שהוא רוצה ממתקים. הרבה ממתקים. הטופי הראשונה פגעה בו בראש. גם השניה. ומיד אחריהן כל השקית. הן עפו מעזרת הנשים ברגע שבר המצווה סיים את ההפטרה. הוא בכה משמחה. יש אלוהים.
בגיל חמש הפסיק להאמין. אם היה אלוהים, הוא לא היה מרשה שיגנבו את הטרקטור האדום שלו. רגע של חוסר תשומת לב, והטרקטור נסע לו עם מישהו אחר. הוא בכה. מהטרקטור האדום נשארה רק תמונה בגוונים של אפור. הוא ליד ההגה ובעגלה שגית, בשמלה לבנה, מחייכת.
כשהיה בן שש התאהב בגננת רוני. בן שבע היה מאוהב בתמר היפה. אחר כך בהילה, רותי א', רותי ב', שרון השורקת, חני החורקת, יעל היורקת ורותי ד'. אחריהן הוא התאהב בשגית. שוב. הוא כבר היה בן רבע ל 13 והיא היתה בתו של רבי דוב אצלו למד את ההפטרה לבר מצווה. הוא למד בשקדנות. התעקש על כל טעם וטעם. אף אחד לא הבין למה המשיך ללמוד את ההפטרה גם חודשיים אחרי בר המצווה. הם לא ידעו. גם שגית לא ידעה. הוא ניסה לספר לה, אבל לא הצליח. אולי יום אחד יספר, אבל היום עוד לא הגיע.
–
מעולם לא הייתי טוב בפרידות. תמיד משכתי את הסופים. אני אוהב להפגש ושונא להפרד. אז גם את זה פה למעלה לא אסיים. אשאיר אותו ככה תלוי באויר והוא לא ילך לשומקום. אומרים שישרא מקרטע. אולי הגיע לסוף דרכו. אני מקווה שלא. אבל אם כן – אז –
אהבתי פה, צחקתי פה, כאבתי פה, התבגרתי פה. פגשתי אנשים מופלאים (פה). הרבה דברים קרו פה. ואם צריך לסיים, אז רק כמו שיונת כתבה – תודה ואהבה. לכולכם.
היפ.
לפחות היית שם פונט יותר גדול. אנחנו לא צעירים כמו לפני 10 שנים.
אהבתיאהבתי
זובי. כאילו שאני לא יודע שאת, בניגוד לכללי הטבע, רק הולכת ומשתבחת עם השנים.
אהבתיאהבתי
ומתעוורת.
אולי בגלל זה העולם נראה לי נסבל פתאום.
אהבתיאהבתי
תראי, צריך להתאמץ כדי להפרד ממני. ומה זה כבר פונט קטן בין ידידים?
אהבתיאהבתי
ראשית, רציתי להעיר שבמחשב בעבודה משום מה הפונט גדול פי כמה. (או שאתה הגדלת בנתיים..?)
שנית, אצלי בעדה רק סובלים. "מתאמצים" זה בעדה אחרת.
אהבתיאהבתי
אני לא מגדיל. אבל יש הבדלים בין הדפדפנים השונים. מה שבפיירפוקס נראה סביר, באקספלורר נראה ענקיזי.
ואל תשכחי שגם אני מאותה העדה. כי כולנו פולנים.
אהבתיאהבתי
איך ידעת שאלה הדפדפנים שלי?? (זה אתה שמחלק את התה אצלנו בקומה??)
אהבתיאהבתי
העובדים שלי כבר יודעים: היפ. יודע הכל והיפ. אינו טועה.
אהבתיאהבתי
אתה במקרה הבוסית שלי?
אהבתיאהבתי
נדבר על זה בפגישת קבוצה.
אהבתיאהבתי
נסה לתאר לעצמך מה קורה ואיך קורא דרך הסלולרי ועוד בדולפין.
אהבתיאהבתי
שוליק בוליק, הפכת לפרטי בלי שום יכולת לכתוב לך. בחייאת דינק, או שתאשרי אותי או שתפתחי את הפרטי. יש גבול לכל תעלול
אהבתיאהבתי
היפ, שמחתי להכיר אותך. אני עוד אהיה פה כמו שהייתי בשנים האחרונות מקרטעת. אולי נתראה בשמחות. נשיקות!
אהבתיאהבתי
ג’ינג’י, אני עושה חתונות, בריתות, בתמצוות, טיח ושיפוצים כלליים. בלי אולי.
ושיהיה המון בהצלחה בקרוב וברחוק. תקראי לי.
אהבתיאהבתי
never say never, please!
היום הזה לא מיטיב עמי ועצוב לי שאתה נפרד. למה להפרד בעצם? אפשר למשוך את הסופים בעיני.
אולי כל עוד לא נפרדת אתה מרגיש חייב וזה מנקר? סוג של השלמה עם זה שלא תכתוב?
אהבתיאהבתי
זה ישרא שנפרד, לא אני. אני מבחינתי – אני פה בנישואין קתולים. לנצח.
(אני מאמין שיהיה בסדר ושמקסימום ישרא יעבור למישהו אחר / לשרת אחר והכל ימשיך כרגיל. אבל אני גם דרמה קווין, וניצלתי את ההזדמנות. אחרת, איך הייתי מקבל נשיקה מג’ינג’ר?)
אהבתיאהבתי
אבל…. אבל…. אבל…. למה?
אהבתיאהבתי
זה הכל בגלל יריב חבוט. בשביל מה הוא היה צריך את כל המליונים האלה ולמה הוא מכר אותנו לנענע? בלי תאוות הבצע הזו יכולנו עדיין לדשדש במנויי הפרו שלנו, להביט בעיניים כלות בסטטיסטיקות, לנחש מי עובר פה ומי לא, ולעצב את הבלוג בעיצובי רטרו משמחים.
אבל לא. הוא היה חייב למכור אותנו. להרוויח מליונים. ועכשיו הוא בטח מתנדנד על ערסל באיים הקריביים, עם פלח אננס בחיקו, ואנחנו פה מגבים את מה שנשאר.
גבי אותי, שסק. גבי.
אהבתיאהבתי
יא סוחט דמעות!
כאילו, גם מדינת ישראל מתפרקת ואני לא אומרת לך כל יום "היה נחמד וטוב שהיה".
אני דווקא מציעה שעד שישראבלוג ייעלם יהיה כאן פוסט שלך בכל יום.
אהבתיאהבתי
ראית אותי, פאסיב אגרסיב במיטבי. הא. אני לא אתן שישרא יפרד ממני, אני אפרד ממנו. הא.
אני לא חושב שהעם יעמוד בפוסט יומי ממני. זה יפורר את החברה שלנו מבפנים. עוד פעם שמריה, ועוד פעם על הכפר המזורגג שלו. רבאק, עכשיו אני קונה לו פנטהאוז באמצע כיכר המדינה, העיקר שיתקדם כבר.
ושגית. לדעתי זו לא פעם ראשונה שהיא פה. מזל שסוגרים את ישרא, אחרת היא עוד היתה פה שוב.
עד שלא מכבים לי את המסך, אני פה. אתם תקועים איתי.
אהבתיאהבתי
much better!
אהבתיאהבתי
כבר קרה משהו טוב, חזרתי לפתוח כל יום את ישרא, אני פוגשת שוב חברים ותיקים, מוגבת ומגיבה…מזכיר ימים עברו טרם היות הקנדיקראש
אהבתיאהבתי
אם זה מה שצריך בשביל להחזיר אותך לפה, אז זה מה שיהיה.
ועזבת אותנו בשביל קנדיקראש? קנדיקראש?? הא???!? יונת, שובי הביתה.
אהבתיאהבתי
לפחות גיבית?
אהבתיאהבתי
לא. יש לי סטיה, והגיע הזמן לחשוף אותה. אני הולך על הקצה. עד שחרב המחיקה לא מונחת על צווארי, אני לא מסוגל לגבות. עד שחרב הדד ליין לא מדגדגת את עורפי, אני לא מסוגל לשחרר. אני הארכיטיפ של הדחיינות. אני דחייניפ.
אהבתיאהבתי
ניפ ההיפ
אהבתיאהבתי
זה מאוד בעייתי שאי אפשר לעשות פה לייק על התגובות, אז לייק לכולן על התגובות, אבל שלא יהיו לכן רעיונות לקחת אותו הביתה כשסוגרים פה את ישרא כי היפ שלי מאז ומתמיד. רק אומרת.
היפוש, מזכירה לך לעבור בדרך הביתה ברמי לוי. אני אשלח לך רשימת קניות לנייד.
ואל תעיר אותי כשאתה נכנס. לאביו ♥
אהבתיאהבתי
סבטלנה, למה ככה, קשוחה? לא אמרנו בישראל קומוניזם? אין שלי, אין שלך, יש של כולם? לא אמרנו, יופטפויומט, מי רוצה היפ., לוקחת ואחר כך מחזירה כמו חדש, עם חולצה מגוהצת ואחרי אוכל ומקלחת?
סבטלנוצ’קה, את יודעת את אישה שלי ראשונה. עוד ממוסקבה. אבל למה קמצנות – שלי שלי שלי? באה מגיבה, רוצה נשיקה, עושה קצת פוצי מוצי, אז לא נלך איתה גם, ככה מהר?
סבטוצ’לנוצ’קה, תדליקי את הדוד, אני יעבור ברמי לוי ויביא את הנקניק שאת אוהבת. חרשו?
אהבתיאהבתי
אידיסודה ותביא את הטופו שלי. אגב, יוצאים היום? אתה קצת קובר אותי בבית לאחרונה ואני אישה צעירה וכל החיים לפניי. רק רומזת
אהבתיאהבתי
יופטפויומט טופו. זה אוכל מה תרנגולות אוכלות, לא גברים. אני רוצה בשר מה בא מפרה לא ממתכון של אודטה. אני רוצה אוכל מוצק, לא רועד. סבטלנה, יפה שלי, אנחנו נצא. מבטיח. אנחנו נלך לאופרה, נשמע קצת קולטורה. היפ. לא רומזת, עושה.
אהבתיאהבתי
שלום שלום ואין שלום
אהבתיאהבתי
מה הביא אותך הלום? שלום, הרס"ר מכלא ארבע הביא אותי
(אם תזהי תזכי בפוסט)
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
תגידי, סרפ, הייתי צריך לסגור את ישרא כדי שכל הבחורות הכי חביבות עלי בתבל יגיעו?
אהבתיאהבתי
אני בכלל הייתי כאן כל הזמן. זה אתה שהלכת 🙂
אהבתיאהבתי
סרפ., אם את היית כאן כל הזמן (ככה את אומרת), ואני הייתי כאן כל הזמן (אני יודע. בדקתי עם עצמי ועצמי אמר שכן), אז זה אומר שבעצם שנינו היינו כאן כל הזמן.
אהבתיאהבתי
מי מוכן בכלל להיפרד ממך, אתה זן נדיר.
אהבתיאהבתי
אני גזר גמדי
אהבתיאהבתי