חודש: יוני 2006
ואתמול, אחרי כל המילים שנכתבו פה ושם ברשת, בשטף בלתי ניתן לעצירה, אז אתמול רצתי הביתה הכי מהר שיכולתי, וחיבקתי את הילדה שלי הכי חזק שאפשר, ונתתי לה נשיקה על האף הוורוד שלה, וידעתי שיהיה מה שיהיה – היא הילדה שלי הכי מתוקה בעולם, ושום דבר שהיא תעשה לא ישנה את זה לעולם. ואני מקווה שהיא תדע את זה גם.
הפכים
זה סיפור על שני אנשים. שני אנשים שונים. הכי שונים זה מזה שאפשר להיות. נקרא להם קיצוני ימני וקיצוני שמאלי.
הם גרים באותו הכפר. ביתו של הקיצוני ימני נמצא על הגבעה היחידה בכפר. אי אפשר לפספס אותו. הוא עומד זקוף, עם גג אדום, תריסים ירוקים וגם איך לא, ארובה וורדרדה. הקיצוני הימני פדנט. בעצם, לקרוא לו פדנט זה קצת עוול. עוול למילה פדנט. הקיצוני הימני פשוט… פשוט קיצוני. את הגג האדום הוא מבריק עם מברשת שיניים. כל שני וחמישי. את התריסים הירוקים הוא פותח בזוית של 76 מעלות. בערך בדיוק. אפילו העשן מהארובה הוורדרדה, של הבית עם הגג האדום והתריסים הירוקים, עולה לשמיים בדום מתוח. כן. קיצוני ימני.
והקיצוני השמאלי? הוא גר בעמק היחיד בכפר. זה אפילו לא עמק. זה סתם שקע באדמה, אליו זורמים כל הנחלים. בכפר שלנו אין באמת נחלים, אבל בחורף, החצר בעמק היא הבריכה היחידה שלנו. את הבית של הקיצוני השמאלי אפשר לפספס בקלות. יש לו גג, אבל רוב הרעפים כבר עפו ברוח. ויש לו גם תריסים ירוקים, אבל הם שבורים. אחד כן אחד לא. בזוגות. ארובה אין בכלל. ומן הסתם, אם היתה, היא היתה סתומה בפיח. והקיצוני השמאלי – איזו מילה הפוכה יש לפדנט? אז בדיוק כזה הוא הקיצוני השמאלי.
כמו שני הפכים. הקיצוני הימני מכין שיעורים עוד באותו היום. והקיצוני השמאלי בודק מהו הדד ליין, ומחכה עד חצי שעה לפניו. הימני הולך עם החולצה בתוך המכנסיים, וגם אחרי יום עבודה הוא נראה כאילו יצא מהמגהץ לפני דקה. והשמאלי? גם בתחילת היום, השמאלי נראה כאילו נקלע לסופת טורנאדו. לימני יש תיק ג'יימס בונד, והעפרונות מסודרים בו בשלשות. לפי הצבע, לפי הגודל ולפי המשקל. בסדר יורד, מימין לשמאל. לשמאלי יש פאוץ'. הכל נכנס לתוכו, ותלוי על הכתף.
הקיצוני הימני בטח לומד עכשיו. יש מבחן עוד שבועיים וחצי. והשמאלי? יש לו מצגת חשובה להכין למחר באחת בצהריים. זה עוד המון זמן. בינתיים הוא כותב פוסט.
היפ. 