מספרים על ציפי פרימו מחולוןלוןלון

טוב, זה די חשוף לי, ואני עוד לא מבין למה אני עושה את זה, אבל הנה המספרים שלי. אמיתיים לשם שינוי.
(תוספת מאוחרת – הפוסט עבר ברית מילה.  סליחה).

שתי שיניים.  הזין.
שתי ידיים ורגל.  הראש פעמיים.  בשלוש תאונות.  שלושתן טוטאל לוס.  כל פעם.  כאילו דא.  משלושתן.  פחות או יותר.  אף אחת מהן לא היתה.  החלקתי גם פעמיים.  באשמתי.  באמצע הקיץ. 
הייתי 14 ימים 6.  אחת.  חשבתי שאני נחנק.  לפניה פעם אחת.  15.  זה הספיק לי לכל החיים.
לפני מליון שנים.  פעם אחת.  לפני קצת פחות ממליון שנים.  היום אני לא מצליח למצוא את הדרך הביתה בלי מפה.  בטח שלא בריצה.
אני כבר 19 שנה, (ברוטו.  נטו זה יוצא אולי 5 שנים).  אנד סטיל קאונטינג.
אני  1000 שקל.  כי, (אחת).  כי בעין.  כי . 
אני אוהב כבר 16 שנים.  אני בקלות מידי.

זה נראה לי יותר מידי בסדר עכשיו.  תיסלחו לי אם זה ימחק מהר?  תודה.

פרוייקט המספרים שלי ול'ג בעומר.

"ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל, והוא, בן אישה זונה", (שופטים י'א, א').
קוראים לי יפתח, ואני בן זונה.
יש לכם בכלל מושג כמה מכות חטפתי בבית ספר?  'יפתח הבן זונה'.  'יפתח המלוכלך'.  'אני יפתח לך את הראש'.  כוס אימא של כולם.  למה דווקא יפתח?
שלום, קוראים לי יפתח, ואני בן זונה.
יש לי אמא אחת, ומאה ושלושים אבות פוטנציאליים.  יכלו להיות לי עשרות אחים, ועוד יותר מזה אחיות.  אבל אני בן יחיד.
המדורה הראשונה שאני זוכר היא מגיל 15.  אצל שמריה בחצר.  זו הפעם הראשונה שעישנתי.  זה היה במבוק.  השתעלתי את נשמתי החוצה.  מאז לא נגעתי בסיגריות.  חוץ מאשר בבכלא 6, שם קיבלנו 2 חבילות של אסקוט.  עישנתי סיגריה 1 על מגדל השמירה.  והשתעלתי את נשמתי כל הדרך למטה.  21 מדרגות אם הצלחתי לספור בלי להתבלבל.  את שאר 49 הסיגריות נתתי לחבר.  הוא עשה בהן שימוש טוב יותר.  ואני נגמלתי לתמיד.
בגיל 17 שרפתי את הצריף הנטוש.  פחית 1 של דלק מהטרקטור של אבא שלי עשתה את כל העבודה.  זו היתה המדורה הכי יפה בכפר.  אבל מכבי האש כיבו אותה אחרי 35 דקות.  אפילו את תפוחי האדמה ששמתי בחדר שינה לא הספקתי לאכול.  ברחתי.  ועד היום אף אחד לא יודע שזה אני.  בצריף הזה הזדיינתי בפעם הראשונה.  קוראים לה מונה עליזה.  וזה עלה לי 100 שקל.
בגיל 19 נפצעתי בצבא.  נרדמתי במסדר ודפקתי את הראש במיטה.  המפקד נתן לי 2 שבתות לישון על זה.  בבסיס. 
הגובה שלי הוא מטר ושמונים ביום טוב.  ביום רע, אני מטר ותשעים.

לאמא שלי יש חלומות גדולים.  היא תמיד רצתה שאהיה עורך דין.  והיום אני שופט.  שופט כדורגל בליגה ב'.  ובכל יום שבת ב 4 בצהריים כולם שרים לי במקהלה 'השופט בן זונה'.  מה שנכון – נכון.