ואולי פשוט צריך לא להלחם בזה.
לא להתעקש על המילים המדויקות, פשוט לכתוב אותן.

ניסן

בצוואה, ביקש ניסן להקבר עם הכסף. 
ניסן היה גבוה כמו עמוד חשמל ורזה כמו מקל סומאלי.  אבל לא בגלל זה זוכרים אותו כל האנשים בכפר.  גם לא בגלל הברכיים הבולטות, או הידיים הארוכות שהתנפנפו לכל עבר כשהלך על שביל הכורכר בדרך אל השוק.  אפילו לא בגלל זוג האוזניים העצומות שאותן ידע להזיז ביחד וכל אחת לחוד.  והן היו עצומות.  הוא לא ייזכר בגלל מעשה גבורה שעשה, (והוא לא עשה), והזקנות על הקלנועיות לא מרכלות עליו בהערצה בתור לקוטג' בצרכניה.
ניסן נחרט לעד בזכרון בגלל מה שהוא היה.  והוא היה בעיקר קמצן. 
המילה 'קמצן' אפילו עושה קצת עוול למושג קמצן.  ניסן היה קשור לכסף שלו כמו נמלה לקוביית סוכר.  כמו פטריה לכף רגל.  כמו מנדבוצ'קס לקליינטים של מונה עליזה שעומדת בצומת כל לילה, תופסת טרמפים בחניון.  ניסן היה כל כך קמצן – שבפלאפל יוסי היה מזמין רבע מנה.  הוא היה כל כך קמצן – שבמקדונלדס הוא היה מבקש שיקטינו לו את המנה ובתמורה יחזירו לו שקל תשעים.  פשוט קמצן.
והיה לו תחביב אחד, לניסן.  דגים.  לא סתם דגים.  ניסן גידל קרפיונים בבריכה שבחצר.  קרפיונים גדולים ושמנים, בבריכה ענקית, עגולה, עם שני איים קטנים באמצע, וסירות צעצוע שטות בינהם.  וניסן היה מוכן לעשות הכל בשביל הקרפיונים שלו.  כל זמן שזה לא עלה כסף, כמובן.  הוא הכיר כל אחד מהם בשמו הפרטי, והוא ידע מה הוא אוהב, ובאיזה אזור בבריכה הוא נוהג לשחות, והוא דיבר אליהם וסיפר להם סיפורים כל ערב לפני השינה.  והוא סיפר להם את כל מה שלא סיפר לשיפרה אישתו, בזמן ששנים שתקו ביחד.  הדגים שמעו סיפורים על כמה קשה היום לחסוך כסף, ושמעו על שיפרה שרק רוצה לקנות שמלות וחולצות חדשות בחנויות הכי יקרות, בעוד שניסן יכול למצוא את אותם הבגדים בדוכן של אפרים בשוק.  ושמעו על הדולר שצונח, והריבית שקופצת.  הם גם היו היחידים שידעו מתחת לאיזו בלטה ניסן מחביא את כל הכסף.  ידעו ולא סיפרו לאף אחד.
ככה הם חיו המון שנים – ניסן, הקרפיונים ושיפרה אישתו, בבית עם בלטות ומתחתן אוצר.
עד שניסן חלה ומת.  לפני חצי שנה.  בצוואה שלו הוא ביקש רק בקשה אחת.  להקבר עם הכסף, כי מי יודע מה קורה שם למעלה, בעולם הבא.  וצוואה זו צוואה.  וצוואות צריך לקיים.  את זה יודעים כולם.  למחרת לבשה שיפרה שמלה שחורה, וחולצה שחורה, וגם צעיף כהה ומשקפי שמש ענקיות.  ורגע לפני שניסן כוסה בחול בדרכו הארוכה למעלה, היא התכופפה, ושמה קופסא עטופה בבד שחור בבור שרק נחפר.  בקופסא היה צ'ק. 
'הפקדתי את כל הכסף בבנק, ורשמתי לזכות ניסן צ'ק על כל הסכום.  אם ירצה, הוא ימשוך את הכסף וייקח אותו איתו'  ככה שיפרה אמרה. 
בראש השנה אמא עשתה גפילטעפיש מקרפיון משובח, אותו היא בחרה באופן אישי מהבריכה של ניסן.
–
כבר הרבה ימים שהדיסק באוטו מנגן שיר אחד.  וכשאני נתקע על שיר, זה להרבה זמן, לשמחתם כל השכנים.

 

I can't do the talk, like they talk on tv
and I can't do a love song, like the way it meant to be
I can't do everything, but I'd do anything for you
I can't do anything, except be in love with you

אובר חשיפה, חוסר זמן, ועודף ביקורת עצמית.  כולם התחברו להם ביחד בקנוניה נגדי, ואני כמעט ולא פה.  שתהיה שנה טובה לכולם, וגם פסח כשר.