שבוע הספר

מחר במוצאי שבת, כבכל שנה, אקח את ביתי וניסע לשבוע הספר בתל אביב.  נסתובב בין הדוכנים, נסתכל בכריכות, נקרא תקצירים בגב הספר, נתלבט – כי אי אפשר לקנות הכל, נסמן לנו בזכרון את הדוכנים אליהם נחזור בהמשך, ונמשיך לעבור מדוכן אל דוכן.  נגיע גם אל הדוכנים הצדדיים ביותר, שם עומדים המוכרים שהם גם המוציאים לאור גם הסופרים וגם החולמים, והם יספרו על הספרים שלהם במין השלמה וידיעה שההמון ישמע וימשיך הלאה לדוכן הבא.  ושם אני אכנע להשלמה הזו, ואקנה את הספר, והמוכר שהוא גם המוציא לאור וגם הסופר ובעיקר החולם, יחתום על הכריכה הפנימית, ואני וביתי נמשיך הלאה עם תיק מלא ספרים.
ילקוט הכזבים, יומנו של הגנב, מר אל כאן אנה (בשביל הילדונת כתירוץ, אבל בעצם בשבילי). אלה הספרים שאחפש מחר.
ובינתיים, לילה.  שקט בחוץ, שקט בפנים.  יום אחד נסגר, זה שבמקומו עוד לא התעורר.  ברדיו אריק איינשטיין שר ביאליק.  היא יושבה לחלון ושורקה שערה.  שואפת את פיח המכוניות וציוץ המטוסים.  הפרדסים האחרונים פינו את מקומם למגדלים ומחלפים.

She is sitting by the window,
and combing her hair,
in your eyes she's a whore,
and in mine, she's a saint
Oh Mr. Lee, Mr.
my heart is bad on me,
if Rachela is gone,
where am I coming to?
People have mouth,
and they gossip,
but Rachela for me,
and I'm for Rachel,
Oh Mr. Lee, Mr.,
in the evening, because I'm going out,
to the path of the crops,
and Rachela is not with me,
I don't have artificial respiration with me,
Crops, Stalks,
take my peace to Rachela,
and answer in me, if she is late,
and I'll die instead of me