בצהרי היום הכל צבוע אדום ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום
בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום, רגעים ושעות שקפאו במקום
חודש: מרץ 2016
יום אחד
** הפוסט הזה החליט לקפוץ לו מהאוב. אנ'לא יודע למה. הוא שייך לפורים, 2016. אבל אם הוא בא – ברוך הבא **
–
וכמידי שנה, ביום יחיד ומיוחד, אני חולץ את הסנדלים ומוריד את הגרבים. מניח אותם בפינה. פושט את הדובון ותולה על קולב. פותח את השלייקעס, ומוריד את מכנסי השבת. מקפל אותם בערימה מסודרת וישרה. פורם כפתורים ומוריד את חולצת הפלאנל והגופיה. מסרק את הפוני לימין, מבריש את השפם לשמאל.
מתרחק, חושב, מתכנן.
ואז לובש את השמלה הלבנה, גורב את הגרביונים הוורודים, שם את הביריות עם הפרפרים. נועל את נעלי העקב השחורות ושם את הכתר בול על הכיפה הסרוגה. יוצא אל הרחוב עם שרביט ביד וחיוך בלב. כולם אומרים 'שלום אסתר המלכה' ואני מהנהן בחשיבות ועולה לעזרת נשים.