זכרון

זה שוב אותו הגעגוע,
שתופס חזק ולא עוזב,
שמתנפל בלי התראה,
כמו חיכה לרגע של חולשה.
וזוכר את חוף הים,
עם חיבוק מהוסס וחיוך נבוך,
ומבט, ומגע ידיים והרבה רוך,
ואוסף גרגר של חול זהוב.
ואת שם עם מישהו אחר,
ואני פה עדיין זוכר,
רואה את הרגע האחרון,
אומר להתראות, ולא יודע שזה שלום.

פו הדב

"זמזום זה אינו זמזום סתם...
אם שומעים אתם קול זמזום, ודאי יש מי שמשמיע את קול הזמזום.
והטעם היחיד לקול הזמזום, הריהו, כפי שידוע לי - הדבורה.
והטעם היחיד שיש לה לדבורה להיות דבורה, הוא כפי שידוע לי - דבש.
והרי אין כל טעם לדבש, אם אני אינני אוכל ממנו."
(א.א.מילן, פו הדב)

וה'גם' הזה, איזה טעם יש לגם הזה, אם הוא חסר תכלית?
איך אומרים לו ללכת? 
איך אומרים לו שאין לו פרטנר?
לֵך.  בבקשה.  

אני באמת רוצה שתלך. (?).