מקוריצה והיפופוטם יוצא סטייק טעים.
לגוזל שלי יש זחלי משי קטנטנים. זעירים, כמעט בלתי נראים. רק בקעו מהביצים. והם אוכלים רק תות. לא חביתה, לא השחר העולה. אפילו לא שיפוד. רק עלים של תות. וביער שלנו אין תות. אין. יש חרציות, והדסים, ויש אפילו לימונים. אבל תות – אין. כלומר, יש. אבל רחוק. והוא רק התחיל ללבלב. עלים דקים, ירוקים. קטנטנים. אז אם תראו מישהו יושב על עץ, קוטף עלים – תעשו לי שלום, תהיו נחמדים.
ומצאתי באג בגוגל. נסו לחפש את המילה 'מרתק' 😐
דוהר בצפרדע הירוקה הישנה שלי משומקום לשומקום. נוסע שמונים קמשים שלמים, ועוקף פולצווגן חדשה כסופה שחוסמת את הנתיב השמאלי, עם שלושה ילדים שלא קשורים לכלום במושב האחורי. טרייסי צ'פמן צורחת דרך הרמקולים העתיקים. נוסע לשתיקה אחת ארוכה. כבר יותר משבועיים שלושה שהשתיקה משתלטת על כל חלקה. טובה.
זה מתחיל בשתיקה דקה, בלתי נשמעת כמעט. והיא גדלה, ומתרחבת, ודוחקת את המילים רחוק. עד שאפשר לשמוע אותה, כמו תקליט שנגמר והמחט לא מתרוממת.
ויש לה הרבה סיבות, ושום סיבה אחת שאפשר לשים עליה את האצבע ולהגיד לה לכי. זה אולי אני, זו אולי את. אלה בעיקר שנינו. מכוסים מתחת לערימה של שנים. וצריך לקום ולנער אותן, ולאסוף אותן בפינה של הגינה, אבל השתיקה לוקחת כל גרם של אנרגיה.
אני אחסום, עמכם הסליחה. ממילא השתיקה נוחה לי עכשיו.
היפ. 