היא שואלת למה הירח מופיע רק בלילה, ולמה השמש מחממת רק ביום.  היא שואלת למה הם אף פעם לא נפגשים, ולמה החושך שחור.  היא גם שואלת למה העלים נשרו מהעץ, ולמה הפרח שקטפה אתמול, נבול היום.  למה השמים כחולים, ואיך עפים פרפרים.  למה היא משתעלת ואיך התרופה תעזור.  היא דופקת לי במצח ושואלת למה כשזקנים יש קמטים.  למה חיידקים עושים חורים בשיניים ולמה מיצי ישן היום בחוץ.  איך יורד גשם, ולמה קר לה בידיים.  היא עושה פרצופים מול הראי ומפסיקה כשאני מסתכל.  היא אומרת שאני מצחיק וברבי היא הכי יפה שבעולם.  ושואלת עד מתי זה עד עצם היום הזה ומה ההבדל בין אושר ועושר.  היא מקשיבה לחדשות ושואלת לאן הולך מי שמת.
ואני רק רוצה שהיא עדיין תאמין בפיות.  עוד יבוא היום שהיא תדע שאני לא יודע כלום.

.


ולמי שחיפשה "היפור עיניים" והגיעה לפה – יש לך פטור מפיות :-|.

מבשר הגשם

בסך הכל הגשם היום היה די צפוי.  לא עברו שעתיים מאז שסוף סוף הפעלתי את הממטרות, והגשם שטף את הגינה המתייבשת.  אני פשוט חוני המעגל של המאה העשרים ואחת.  לא, אני חוני המרובע, אם לא המשושה.  חוני המשושה, זה אני.  מבשר הגשם.
.
והיום נגמרה רשמית התקופה הלחוצה.  במחי ישיבה אחת וסיכום אחד קצר.  סיום מינורי לתקופה ארוכה של ימים ולילות ודפים ונוסחאות וריצות וקללות ומחשבות.
.
דלתות מסתובבות.  אני מופתע כל פעם מחדש מהחוקיות המוזרה הזו.  ברגע שדלת אחת נסגרת, שניה מיד נפתחת.  מן חוק שימור מוזר, שגם כאשר מישהו מתרחק, אחר פתאום מופיע.
.
ותלחצו פה.  יסמין לוי.  אין לי מושג אם היא שרה בספרדית, או אולי לאדינו, ולפעמים זה נשמע כמו רצף קללות אחד ארוך, ולרוב לא.  פשוט להגביר את הקול במערכת, ולעצום עיניים, ולשמוע את הקול שלה נכנס פנימה.  ולדמיין את המילים.
.
ואולי אני חוזר לפה.  אולי צריך פשוט לא להתעקש על המילים המדויקות ופשוט לכתוב אותן לדף.  ככה.  אולי.  טפטוף של מילים.