ישרא מתערבב, ישרא רועד. האבק עולה למעלה וקצת מקשה על הראיה. אנשים אמיתיים, יומנים פיקטיווים. יומנים אמיתיים, ודמויות פיקטיוויות. יומן זה מילים. לפעמים צילומים. אולי גם ציורים. כל אחד בוחר לעצמו. וכל אחד מאיתנו בוחר את מי לקרוא. היומן הוא חלק בפאזל, ולא להפך. אני נקשר למילים. לפעמים גם לאנשים שמאחוריהן. מן תמימות של ילדים שבוטחים בזרים. מיד. בלי פילטרים. צעד אחורה. האבק ישקע. הראות תהיה בהירה יותר. את הציניות אני משאיר לחיים מחוץ לישרא. החיים זה לא כאן. אז התמימות לא תאבד, אין חשש. 'שלום לתמימות / למדתי גם אני לשקר / לא יקרה לי דבר / אחרי שאמות / אין בסוף עולם אחר' (שלום לתמימות - רונית שחר) למה בכלל התעסקתי עם כל זה? כי - ניקח לדוגמא בחורה. עור חלק חלק. בלי אף שערה. עיניים חתוליות, מבט חכם. רגליים ארוכות. מתחילות פה, נגמרות שם. שיער חום בהיר. בקוקו אסוף. חזה קטן. זקוף. אפילו חצוף. צוואר ארוך. על הצוואר - צעיף לתפארת. מתחת לצעיף, הס פן תעיר. שוכנת גרוגרת. שיט. אסון, זו לא גיברת, זה אדון. (הגזמתי? אולי. אבל שקר הוא שקר. וכשמשחקים בלב זה כואב). וזהו.
"אבל אני ילד אמיתי!" (פינוקיו, שניה לפני שגדל לו האף)
אהבתיאהבתי
"אני לובש תחתוני נשים!", (פינוקיו אומר, ולא גדל לו האף. שרק 2).
אהבתיאהבתי
נייס בלוג…אהבתי את מה שכתבת ……..!
יום טובבבבבבבבבבב!@
אהבתיאהבתי
דנקה שיין
אהבתיאהבתי
מה קרה? אגב, קפוץ אלי.
אהבתיאהבתי
אה – כמו שכתבתי לך בתגובה בפוסט הקודם – גיהוק רגעי, לא יותר. הפרטים אצל מלה, (7062) וגיק, (28953).
קפצתי 🙂
אהבתיאהבתי
רק שלא תגיד לי אחי שלא אמרתי לך מאתחלה
אה, גבר?
אהבתיאהבתי
אבל, אבל לא חשבתי שאת רצינית. שיט.
(ותגיד, אתה חושב שאם לא היית שם את הלינק לא הייתי יודע מי אתה? אמצ. עאלק).
אהבתיאהבתי
כיוון שלא יצרתי קשרים אינטמיים מדי עם אפאחד בסביבה, אני מסכים איתך. אם זה היה אחרת, הייתי זועם וזועף.
אהבתיאהבתי
יתרונות המיזנטרופיות 🙂
אהבתיאהבתי
ואוו, מה קורה פה?
אהבתיאהבתי
ישרא מגהק.
את כל הסיפור אפשר לקרוא אצל מלה, (http://www.israblog.co.il/7062) וגיק, (http://www.israblog.co.il/28953).
לפעמים אנחנו בוטחים באנשים מאחורי המילים, ומורידים קצת את החומות, ומאפשרים הצצה למה שמעבר. ולפעמים גם נפגעים.
אהבתיאהבתי
לשניהם אי אפשר להיכנס.
אהבתיאהבתי
קורה.
זה חלק מהטלטול שישרא עובר. יומיומיים והרוחות ירגעו. יומיומיים והפרופורציות יתאזנו. כשהאבק ישקע, והרוחות ירגעו, הכל יחזור לקדמותו – פחות או יותר.
אהבתיאהבתי
למה לא לראות בישרא זירת משחקים? הכל מילים-מילים-מילים… הכל בכאילו. נוצר ונעלם בלחיצת כפתור או שניים (והמתנה מייגעת בשעות העומס).
טוב, נו, אני מתחילה לחזור על עצמי יותר מידיי. (לפחות עקבית)
אהבתיאהבתי
כי לא כולם משחקים בישרא. כי לא לכולם היומן הוא רק מילים. כי לא כולם רואים שהמילים ביומן הן רק חלק מהבן אדם שמאחוריו.
כי לפני ככה וככה זמן החיים שלי כמעט השתנו בככה וככה מעלות, בגלל או בזכות ישרא.
אהבתיאהבתי
גם אני מרגישה השפעה גדולה מאוד של הכתיבה-קריאה כאן עליי. גם ההכרויות שצמחו כאן משפיעות עליי עמוקות. הצורך שלי לקרא לזה משחק נובע מגעגוע לאפשרות להתנסות ולטעום ולחוות עם רשת בטחון מגוננת. עם הפיכות. וכי למה רק ילדים יוכלו לשחק ככה?
יש כללים בסיסיים קומון סנסיים אבל כל מה שמעבר לכך נעים לי שישאר פרוץ.
אהבתיאהבתי
ילדים משחקים בנדמה לי אבל הם רואים אחד את השני כשהם משחקים, זה לא אותו הדבר.
זה לא משחק הוגן נוריקו, זה משחק ברגשות של אנשים.
מישהו רוצה להמציא סיפור – שימציא, שיפתח בלוג, ויגיד, זאת פיקציה.
למה אף אחד לא עושה את זה? כי אנשים לא יטרחו לקרוא. זה לא סתם שאנשים לא אומרים שזה דימיון. וזה מה שמרגיז כאן, חוסר היושר וחוסר האפשרות לדעת את חוסר היושר הזה.
אהבתיאהבתי
גם ככה כבר יש כאן מסיבה בפרד, אז גם אני 🙂
אני לא חושבת שיש רע בלהמציא את עצמך קצת בבלוג. או הרבה, או לחלוטין. האינטרקציה היא עדיין עם אדם, מה זה משנה אם הוא טוען שהוא כזה או אחר. הבעיה היא שההתחזות נהיית אישית. כאן זו כבר ממש רמאות. הכרזה על רגשות שלא היו ולא נבראו – לא ברור לי מי המפלצת שנהנתה ממניפולציה כזו.
ולגבי הצד המרומה, יש לי דוגמא קיצונית יותר – מדי פעם יש סיפורים על נשים שנופלות שולל בידי "טייסים" מתחזים (למה זה תמיד טייסים?).
שם, הן רואות את הסחורה. והן נותנות לו רגשות סקס וכסף, כי הוא טייס?
אהבתיאהבתי
אני אצעד צעד אחד הלאה עם הדוגמא שלך:
ניקח לדוגמא בחורה.
עור חלק חלק. בלי אף שערה.
עיניים חתוליות, מבט חכם.
רגליים ארוכות. מתחילות פה, נגמרות שם.
שיער חום בהיר. בקוקו אסוף.
חזה קטן. זקוף. אפילו חצוף.
צוואר ארוך.
על הצוואר – צעיף לתפארת.
מתחת לצעיף, הס פן תעיר. שוכנת גרוגרת.
אסון
שיט. זו לא גיברת, זה אדון.
(הגזמתי? אולי. אבל הונאה היא הונאה. וכשמשחקים בלב זה כואב).
אהבתיאהבתי
אויש איך עשית לי את זה עם התיאור הזה
ואז בסוף לגלות שזה אפילו גבר, מעולה!
איפה היאהוא?
(וברצינות – לרגע לא טענתי שלגיטימי לשחק ברגשות)
אהבתיאהבתי
אני חושב שהפעם האחרונה שהיא נראתה היתה בארווויזיון או משהו כזה. היא לבשה נוצות.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי מיס. לונלי זאת מלפומנה?
אהבתיאהבתי
LOL, איזה סלט…
בקיצור:
היֹה היה בלוג של מיס לונלי. היה גם בלוג של מר נובמבר.
האדון נובמבר התכתב עם מלה, ולא רק איתה. הגברת לונלי התכתבה עם אחרים. שניהם סגרו את היומנים שלהם באותו היום ונעלמו. והאבק התחיל לעלות. אותו נובמבר, שהיה לו בלוג תמונות לתפארת, כנראה שבר לב אחד או שניים. גם התמונות כנראה לא היו ממש שלו, אם כי הוא הראה טעם משובח. מי הוא אותו נובמבר? אין לי מושג. יש מי שחש מרומה גם על ידי מיס לונלי. מכיוון שאני חושב שאני יודע עד כמה אנחנו פגיעים פה, אני חושב שמי שנפגע, נפגע בצדק. זה בסדר להעמיד פנים. זה לא בסדר לשחק עם רגשות של אחרים.
אין לי מושג אם יש קשר בין האדון נובמבר לגברת לונלי. אבל לא, (כנראה) אף אחד מהם הוא לא מלה. מלה תמימה מידי. מלה נפגעה.
אהבתיאהבתי
החיים הוירטואליים מאפשרים לאנשים להיות מי שהם לא, ואם בודקים את השורה התחתונה אז יש כאן שקר (אני מתעבת שקרים) אבל יש כאן משהו שהוא לגיטימי. זה כמו כל אתרי ההכרות למינהן, כמה גברים/נשים יש שם באמת שהם חטובים/חתיכים/שריריים/בלונדיות וכו’.
זה כוחו של האינטרנט וזה גם חסרונו.
אהבתיאהבתי
תראי, בסוף הכל לגיטימי. לא נעשה פה פשע. אבל המעשה הוא נבזי. זו ניבזות לשחק ברגשות של אנשים. זו ניבזות להוליך שולל. להתחזות.
אהבתיאהבתי
אוי ואבוי! איזה קקות!
אהבתיאהבתי
הגם אתה ברוטוס?!?!?!?
מתעסק בשגיונות של פתיות?
אהבתיאהבתי
היי רו, הוספתי משהו בגוף הפוסט.
לא התכוונתי להתעסק עם זה יותר מידי. נהפוכו – רציתי להכניס קצת פרופורציות. אבל לפעמים ישרא כן מתערבב עם החיים האמיתיים. ולפעמים אנחנו יוצרים פה קשרים. וגם אני.
אז במידה מסוימת, גם אני.
אהבתיאהבתי