בהתחלה הם סגרו לנו את המרחב הציבורי בשבתות.
לא משהו קשה.  את הקניות העברנו לימי חמישי.
אחר כך הם עדכנו את לימודי המדעים.
לא משהו מופרך.  הפנמנו שמותר האדם מן הבהמה ושאנחנו אור לגויים.
כשגדל התיאבון, והו – הוא גדל, אכלנו רק כשר.  גם במרחב הציבורי וגם בזה הפרטי.
והנשים, הן כבר לא שרו בציבור.
והציבור – הוא הופרד.  מי לימין ומי למכלאות.

3 מחשבות על “

    • צדיקה, נתחיל מהסוף – ברור שאני יודע שאת היא צדיק של פה. אמנם אני כמעט בן מאה, אך זכרוני במותני, או משהו כזה.
      אם הייתי מונה את כל מה שנגדנו, היו נגמרות כל האותיות במקלדת. אז הייתי חייב להתפקס במה שבקרוב יגיע עלינו לרעה. והוא עוד יגיע. כי שכרון הכח וכל זה. שיכורי כח, קודם ינגסו לנו בקצוות. וכשנשתוק, תחל הפלישה אל הלב. ורק כשיגיעו אל הנשמה, נדע שהגיע הזמן. ואז נרים את נס המרד. אולי רק אז.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s