יצאתי לדרך.

 לפעמים, הכי כואב מגיע מהמקום הכי לא צפוי.

יצאתי לדרכי שלי.  
תודה לכל מי שצעד איתי עד לכאן - מכאן זה אני ועצמי.  נעמתם לי.
       מקווה למצוא תשובות, מקווה לחזור מהר.
                                                (בקטגוריה 'רשימות לא אקראיות', מצד שמאל, אפשר למצוא את אבני הדרך של המקום הזה - have fun,
                                                ועוד משהו קטן - no more counter... לא פה, לא שם - לא בשום מקום בעולם).

 סימני תשובות:
למה הלכתי?  ההיפ. התחיל להשתלט עלי.  ועכשיו הווירטואלי התערבב עם המציאותי, וכשנשכתי פה, בעטתי שם, ולהיפך.  ההיפ. התחיל להשתלט עלי, וצריך להראות לו מי הבוס.  אז תנאי הכרחי לחזרה, זה היפ. מאולף.  (וכן - זה כמעט פרדוקס - הרי אני כאן ועכשיו - אבל זה לא באמת - אני רק רושם פה את התשובות - זה אני, זה לא ההיפ. ואני אעדכן כאן מפעם לפעם - זו לא רשימה חדשה - זו רשימה נושמת).
וזו היתה השאלה הפחות משמעותית מכולן - ולכן גם התשובה הקלה מכולן.
מי בכלל אמר לך שאני מלאך / אני שונא ומקנא ומתענה / את אש הגהינום אני כבר לא אשכח / וכל מה שעבר עלי איתך כן משנה / את הרי יודעת / את אש הגהינום אני כבר לא אשכח / וכל מה שעבר עלי כן משנה //
זו הקופסא.  איפה המפתח?
בונה אדם את בנייניו / מהבל וקלפים / יום יום טורח ועמל / יום יום הם נטרפים // אבל אל מול חורבן קלפיו / עולה השמש מעליו / והוא אוסף אותם אליו // הוא לפניו רואה פתאום / את שתי עיניה של ביתו / והוא אז שר והן איתו / שרות הללויה //
על פרופורציות, גורל ואהבה ובלי גרם של ציניות.

73 מחשבות על “יצאתי לדרך.

    • אני חייב מנוחה – אז לקחתי.
      והפרו – זו היתה הנשמה מלאכותית,

      ובואי נעשה הפרדה קלה בין ווירטואלי למציאות, (הפרדה שלא ידעתי לעשות בזמן):
      המונה הוא ווירטואלי. אני לא. וההיפ – הוא התנדנד לו בין שני העולמות.
      אז המונה – ברגע שהחלטתי שהוא יעוף, הוא נהפך ל מונה מת מהלך – זו היתה שאלה של זמן עד שאמצא איך לקבור אותו סופית – והוא נקבר.
      אני – את יודעת איך להשיג אותי. אני לא נעלם, רק מזדקן.
      וההיפ. – נו, אני לא רואה סיבה להתגעגע למישהו כל כך שיטחי, עם חיוך בצורה של סמיילי. אבל – ההיפ. יחזור – את זה אני יודע. מקווה שהוא יחזור שלם יותר.

      אהבתי

      • ההיפ הוא ניק. סמל מייצג. יש מאחוריו משהו. ואין זהות. יש בחירה במה הוא ייצג.
        ואני מבקשת הסבר, צעד אחרי צעד, איך להיפטר מהמונה התקוע שלי.
        התסייע לי למרות שהלכת?

        אהבתי

        • כתבתי לאמלש – בשורה התחתונה – וההיפ. הזה הוא אני, (אח – יהודה אטלס – הוא בסדר הוא).

          ובקשר למונה – Sure ברור, לא?
          אבל יותר מאוחר – …The Machine is calling me

          אהבתי

  1. נהדר אתה.
    היה קטע שבו החלק הכהה של התמונה כיסה לי את הקאונטר וזה היה כה משחרר. זה הועיל לכך שקצת פחות יעניין אותי מה שקורה שם. 🙂

    המון בהצלחה ורק טוב שיהיה לך. למרות שהיה קצר היה מרתק.
    אין תשובות מלאות לאף שאלה, אתה יודע. מקווה שזה לא יכאב יותר מדי.

    אני באופן אישי מקווה מאוד שתחזור במהרה. מאוד הוספת לי לכאן.

    אהבתי

    • היי אמלש – רק החיוך היה שווה הכל.

      ותודה. והיה בהחלט קצר. אבל האורך לא קובע, (נו – כבר כתבתי שההיפ. שיטחי – לא?). ועדיין – כשאני קורא לאחור, הרבה מההיפ. זה אני – אם ארצה או לא. ומרתק? אני מקווה שאני הרבה יותר מרתק ממה שמופיע פה.

      אין תשובות מלאות – אני יודע. לפעמים גם אין תשובות בכלל – ואת זה אני לומד. אבל אני חייב לחפש אותן. וחברה טובה שאלה אותי – 'למה? מה זה יתן לך? ואם תדע – אז מה?' – ואני לא יודע – היא צודקת – אז מה?. אני חייב לדעת שעשיתי הכל, שחפרתי, וטיפסתי, וחיפשתי. ואם זה יכאב – אז יכאב – גם עכשיו זה כואב.

      ותודה. אני מקווה לחזור לפה – כי נהניתי – נהניתי לקרוא אנשים מעניינים, נהניתי מהתגובות, נהניתי לגלות את ההיפ.

      וההיפ. הזה הוא אני.

      אהבתי

      • על מה אתה מדבר ?!?
        איפה אתה מחפש את התשובות ולמה השהות פה מפריעה לך לחיפוש?

        (אתה מכיר אותנו הפיסיקאים, לא יכולים לשאת דברים אבסטרקטיים יותר משניה.)

        אהבתי

        • איפה אני מחפש? עכשיו זה בעיקר אצלי, כבר לא אצל אף אחד אחר.

          זה לא משנה אם פיזית אני בעבודה, בבית או בחוץ – התחלתי להפוך את האבנים – או אם תרצי בפיסיקאית פשוטה – התחלתי להגדיר את הבעיה. ואת הרי יודעת שהגדרת הבעיה היא חצי הדרך לפתרון.

          למה השהות פה מפריעה לי? בפשטות מתחמקת: כי ההיפ. התחיל להשתלט עלי.

          (ואם קודם כתבת על מה אתה מדבר?! אז עכשיו את מזמינה לי תור בגהה…)

          אהבתי

          • מאוד מתחמקת הפשטות הזאת. אתה מתכוון לזה שהתחלת לחשוב המון על הבלוג ועל מה שאתה כותב ומה שכותבים לך? מוכר מאוד. עדיין לא גורם מעקב צמיחה לדעתי, נהפוך הוא. ואם אתה מתכוון למשהו אחר -הסבר יהיה מעניין מאוד.

            לבחון את עצמך אתה אומר. למצוא מה חסר?
            אם אתה מחפש מה חסר לך בקשר התשובות הן לאו דווקא בפנים, אלא יותר בתקשורת בינכם. אם מה חסר בכלל בחיים, כאן אני מסכימה איתך – הרבה בפנים. אבל צריך להביא את עצמנו למצב שבו נוכל להתמודד עם השאלות. למצב טוב.

            אהבתי

            • לא – ממש לא התחלתי לחשוב המון על מה שאני כותב ומה שמגיבים לי. אני אשמע אנטיפת אם אודה שזה לא ממש העסיק אותי. כלומר – כן – חשוב לי מה ואיך קוראים אותי פה, ואני לומד מהתגובות – אבל זה לא העיקר. אני יודע לברור את המוץ מן התבן, ולקחת את מה שחשוב. אז בעניין הזה נסגור שאני לא אנטיפת 🙂

              (אני אמשיך עם התגובה מאוחר יותר – אענה על הכל)

              אהבתי

            • וההמשך:
              ובקשר להשתלטות העוינת של ההיפ. עלי – אסתפק במה שהוספתי ברשימה – גם בגלל שלא להכל יש לי תשובות, גם בגלל שאם לעצמי אני עוד לא ברור כל כך – אז בטח ובטח שלא למי שקורא פה ולא מכיר את הרקע, וגם בגלל שלמקום הזה יש גבולות, והרבה פעמים קשה להבחין בהם.
              אבל, אני אסייג ואומר שכן – דווקא כשכותבים פה מתמודדים עם כמה שאלות. ולתגובות בהחלט יש משקל. כל זמן שלוקחים אותן בפרופורציה. אז ה- נהפוך הוא שכתבת הוא בהחלט נכון. ובגלל זה אני לפעמים עדיין פה.

              ובקשר לשאר השאלות שלי – לא את כולן אני אביא פה, לא נהפכתי לאקסהביציוניסט לעת זיקנה… אבל בגדול את צודקת – אני באמת מתכוון להפוך את כל האבנים.

              אהבתי

              • דווקא הבנתי את כל מה שכתבת, רק לא את הקשר להחלטה שלך להפסיק לכתוב. 🙂

                לפעמים אנחנו יודעים משהו הרבה לפני שאנחנו מבינים אותו. אני מניחה שזה העיניין כאן. (אל תעלב שאני ככה מזלזלת בהבנה שלך את הבחירות שלך. :-))

                שיהיה לך רק טוב, מקווה להמשיך לראות אותך בתגובות. 🙂

                אהבתי

                • תודה, ואני לא נעלב – אל תדאגי, אני לא מזלזל בהבנה שלי.
                  ואני גם אחזור, אבל עוד לא.
                  ובינתיים, אני משליך פה שורות שאני מוצא בדרך.

                  אהבתי

                    • אני כמעט שוקל להעלב על זה שחשבת שאעלב – תני לי יותר קרדיט 🙂
                      וקראתי אצלך, ואני שמח שהדברים אצלך מסתדרים על הצד היותר טוב של הירח. היתה לי הרגשה שההתעניינות הזו – יש מאחוריה משהו. ובדיוק כמו שכתבת, ככל שמתבגרים גם מסתמנים הגבולות, וגם נקודות החולשה של האופי נהפכות למודגשות יותר – וכל אחד מתמודד בצורה שונה. אז גם אם המקרים שלנו שונים, אני למדתי גם ממך, גם ממה שקראתי אצלך וגם מהתגובות שלך פה – אבל את ההתמודדות אצטרך לעשות בדרכי שלי.
                      אני מקוה לחזור לפה רק אחרי שאבחר באחת מן הדרכים. כל עוד אני נמצא בצומת – אני פגיע ופגוע.

                      אהבתי

                    • סוף סוף הבנתי אותך. המשפט האחרון עשה את זה.
                      חיבוק גדול.

                      מקווה שלא תקשה עליך הישיבה בצומת.
                      מאוד נגעו ללבי הדברים שכתבת. כאן ובכלל.

                      אהבתי

    • מונה ליזא(רד) – את תמיד כזו החלטית.
      ייתכן שאחזור מחר, מחרתיים, בעוד שבוע, או בעוד שנה – כשזה יקרה – אני מקווה שאהיה שלם יותר.

      אהבתי

    • ש.ל.ש – אם עד עכשיו היה לי שמץ של חשש (ד) שאת יודעת מי אני, עכשיו הוא התפוגג לו בענן של עשן:

      מספיק שאצטט חבר ששאל אם קיבלתי מכה בראש בזמן האחרון, או את אחי שפתאום מתחיל להתקשר ולשאול אם הכל תקין.

      ההיפ. כבר התפרע, ובעט ביותר מידי דליים מלאים בחלב.
      עכשיו אני עושה בקרת נזקים.

      אהבתי

    • אז זהו, שבאיזה שהוא שלב זה הפך להיות וההיפ. הזה הוא אני. מה שקראת פה זה אני, לטוב ולרע.
      כמו שכתבתי לאמלש – אני אחזור, אבל רק אחרי שאדע בוודאות לאן אני הולך. כל זמן שאני עומד בצומת, בלי החלטה, אני פגיע.

      ותודה. בלי ציניות. (ובכלל – מן הוראת קבע שכזו – אני לא ציני. כמעט אף פעם).

      אהבתי

    • אם להיות הוגן עד הסוף – שנינו ידענו, פחות או יותר, למה. כנראה שבזמנו זה הספיק לי, הרפרוף הזה, השיחה הקצרה הזו שאומרת אני לא יכולה יותר. שנינו הבנו מה קשה פה.
      אני חושב שהתשובה למה עצמה היא לא העיקר. חשוב לי לדעת אם זה היה באמת. האם זה היה אמיתי.
      זו אולי הנקודה החשובה.

      נראה לי שהדלקת איזו נורה. תודה.

      אהבתי

  2. דבר ראשון, אתה יודע שאתה מאוד חביב עלי, נכון?
    יופי, כי אני רוצה להגיד לך מה שאני חושבת בלי לצנזר.

    בקשר לזו שהלכה. מה זה משנה לך למה היא הלכה? היא הלכה כי היא לא רצתה להיות איתך. כי מכלול הדברים שהם אתה היום לא התאים לה, מערכת היחסים שלכם לא היתה נכונה לה.
    למה היא לא הסבירה בדיוק מה? אולי כי כל דבר שהיא היתה אומרת היית יכול לפתור. אולי כי לכל נקודה אפשר להתנגד, אבל היא החליטה לפי המכלול. ולא רצתה שתמשוך אותנ פנימה חזרה. כי היה לה קשה ללכת.
    (אני שולחת כי המחשב מקרטע, ליתר בטחון, יבוא עוד.)

    אהבתי

    • המעגל כרגע סגור, כי היא בחרה ללכת.
      פעם כשנכזבתי, חיכיתי שנים לשמוע למה. חשבתי שזה ישחרר אותי. בסופו של דבר השתחררתי בלי לקבל הסבר.
      אם ההסבר היה מגיע אני לא חושבת שזה היה מקצר את התהליך של האבל. ההסבר בדרך כלל הוא – כי לא יכולתי להמשיך. למה – בדרך כלל שכלתנות שלאחר מעשה.

      עכשיו בקשר לזו שאיתך. אתה מאוד מגן עליה בקטע הזה, וזה טוב ונכון כי אתה מדבר איתנו. אבל מול עצמך אסור לך להגן על אף אחד אם אתה מחפש את האמת. אם אתה מחפש דרך להשאר ולהיות מאושר. מה זאת אומרת? אתה לא אומר מה בעצם יש בזו של חודשיים שכל כך הסעיר אותך. מה חסר לך בקשר שלכם עד כדי כך למה שלא היית בטוח בזה שהיית צריך להשאר. והמשפט הזה – אם הייתי פוגש אותה לפני 15 שנים אומר בעצם שיש אישה אחרת שאיתה היית מעדיף להיות. אלא אם כן פיספסתי כאן משהו. וזה אומר שאתה צריך לבדוק. כי יש הרבה מאוד צמתים לפניך.

      אהבתי

      • הדלת סגורה, המעגל שלי פתוח. ואני רוצה לסגור אותו. רוצה לקשור את הקצוות.
        הרי ברור שהחיים ימשיכו גם בלי לקבל תשובה – אבל אני לא הייתי עושה את זה לאף אחת – בעברית פשוטה – זה לא פייר. זה לא מגיע לאף אחד. ובטח שלא ממישהי שבטחתי בה עד הסוף.

        ובקשר לחלק השני – אני אצא מתוך הנחה שהחודשיים האחרונים היו אמיתיים, (אם טעיתי בסוף, אולי גם טעיתי בהתחלה?? – אבל זה לא משנה – אני אדבר על התחושות שלי, שהיו אמיתיים לכל אורך הדרך). אני יודע בהחלט מה משך אותי פנימה בחודשיים האלה, וכן – ברגע שהחלטתי להמשיך בדרך עם האחת אנחנו ננסה לתקן את מה שחסר, (או אם תרצי – מה שהיה פה, איתה). ואם זה לא ילך – אז אמשיך בדרך אחרת – לשבור אני יכול תמיד, לתקן לא.
        ואין לי מושג מה היה קורה אם הייתי פוגש את השניה לפני חמש עשרה שנה – הן שתיהן דומות – חיצונית ופנימית – תאמיני לי.
        וכן – יש עוד הרבה צמתים לפני.

        אהבתי

    • כן, אני יודע, ותודה.

      וכן – זה כן משנה לי למה הלכה – אני כמעט והייתי מוכן לזרוק את כל מה שיקר לי, התפשטתי מכל המחסומים שלי, חשפתי את כל החולשות שלי, רעדתי – אני רוצה לדעת אם כל זה היה בעבור משהו טהור ואמיתי, או שטעיתי לחלוטין. כי בשבילי זה היה אמיתי. אני נאיבי, אני תמים, אני בוטח באנשים. אני רוצה לדעת אם טעיתי.

      היא צריכה לדעת שלא אגרור אותה פנימה בחזרה – לא אעשה את זה לה, לא אעשה את זה לי.

      ואל תצנזרי.

      אהבתי

      • אם בשבילך זה היה אמיתי, אם התפשטת מכל המחסומים והחולשות שלך, אז זה מה שזה היה. חוויה גדולה ומיוחדת. ואני לא כל כך מאמינה בדברים חד צדדים, היא היתה שם כשנחשפת.

        ניחוש שלי – לא טעית, אבל היא לא היתה מסוגלת לעמוד במה שזה דרש ממנה. אם היתה מסוגלת לעמוד בפניך לא היתה מתעלמת ממך. התעלמות היא רצון שמשהו יעלם, כי אתה לא מסוגל או לא רוצה להתמודד איתו.

        אבל מה שהרגשת – היה אמיתי.

        אהבתי

  3. יש מקרים בהם לעולם לא נדע למה, למה באמת, ועדיין נמשיך הלאה. ועם הזמן זה אפילו יציק פחות. על דברתי.

    אני מעריכה מאוד את מה שכתבת כאן, היפ. כי אני מעריכה אומץ ויכולת הסתכלות אמיתית פנימה. בלי מסכות, בלי שקרים עצמיים. מה באמת קורה כאן.

    ואתה וודאי יודע, מעבר למה שכתבת – נפל דבר. ואולי… אולי זו ההזדמנות הגדולה של חייך- האישיים והזוגיים.

    אני מקווה שתאחז את ההזדמנות הזו בשתי ידיך ותפעל לאורה.

    אהבתי

    • אוטומי ידידתי – מרגע שבחרנו בדרך אחת לעולם לא נדע מה היה קורה אם… ועם זה אני שלם לחלוטין. וכן, אני יודע שעם הזמן הזכרון יתעמעם, וזה יציק פחות ופחות. ואני גם יודע לקחת דברים בפרופורציות, (טוב, אולי אני צריך לעבוד קצת על הפרופורציות שלי…)
      את עצמי אני לא משקר. והורדתי את כל המסכות מול השניה. והסרתי את כל ההגנות. פעם ראשונה מזה שנים שבטחתי במישהי עד הסוף, חוץ מהאחת כמובן. ונפגעתי. נפגעתי מההתעלמות. כי זה לא משהו שאני הייתי עושה. ואני לא רוצה שיעשו את זה לי.

      ואני בהחלט מתכוון לתקן את מה שדרוש תיקון – כי אהבה יש. אולי היא קצת דעכה, ואולי קצת התרגלנו – אבל היא שם.

      אהבתי

  4. כמה מקסים לקרוא. איזו כנות
    אם כי קצת מעורפלת, כזו שקשה להבין ממנה

    אבל ממה שכן הבנתי,
    מה שהיה- היה. אל תצטער על בחירות שנעשו לפני 15 שנה.
    תשמח על מה שיש. שהיתה לך האפשרות להיות אורח בשני העולמות- למרות שלפעמים מציצים לכמה רגעים בחיים שיכלו להיות, ואז יותר צובט בלב.
    וחוץ מזה, אתה אף פעם לא יודע איך…. איך יכל להיות. אתה יכול רק לשער.

    ולפעמים.. לפעמים גם טוב להיות עצובים.

    אהבתי

    • היי כפכף, ברוכה הבאה,
      תודה.
      מעורפל? ואני חשבתי שהדלקתי את כל הזרקורים באיצטדיון, כשאני עומד שם באמצע…

      אני בכלל לא מצטער על חמש עשרה שנה – נהפוכו – זכיתי באחת באמת בסדר. ההסתכלות שלי היתה על החמש עשרה שנה קדימה – איפה אני רוצה להיות בעוד כך וכך שנים.

      וזה לא נחמד להיות עצובים. אני מעדיף לשמוח. אני יותר מחייך כשאני שמח.

      אהבתי

  5. אם היית פוגש בהיא מלפני חודשיים (גילי) לפני חמש עשרה שנה, ובאשתך (צילי) לפני חדשיים, לדעתי יש סיכוי טוב שהיית עכשיו באותו המצב.

    חלק מהריגוש נובע מהחידוש, ואכן בבושקה מדגים יפה את הרעיון.

    אני חושב (מהתרשמות שטחית להחריד) שגילי סגרה את הדלת או מכיוון שהיא חשבה שהיא עושה את הדבר הנכון בעבורך, או מכיוון שהיא הבינה שהיא לא יכולה לחיות עם ההרגשה של הורסת משפחות.

    אבל אמרת היא יותר חכמה ממני. אני חושב שאתה מסכים עם ההחלטה שלה, ואתה רק מחפש תירוץ אחר, חיצוני, להסכמה שלך.

    כל הסבר שלה יהיה תירוץ שיעזור לך להכחיש מה שאתה כבר יודע: לבגוד זה רע, וזה בסיס מחורבן לקשר חדש.

    אם אתה רוצה להיות פנוי שוב, ואז לחפש שוב, אולי תצליח למצוא אושר אלטרנטיבי, אחר. זה הימור.

    עוד הערה:
    אם היית פנוי היום, יש סיכוי טוב שהיית אדם שונה לגמרי, וגילי לא היתה מתעניינת בך אפילו.

    ושאלה:
    סיפרת?
    אם לא, אתה חושב לספר?

    אהבתי

    • היי אלירם, קראתי את התגובה שלך פעם, ופעמיים ואפילו שלוש – תגובה לעניין. לא עם הכל אני מסכים, אבל רק לי יש את כל סיפור הרקע.
      ולגופו של עניין – אין לי מושג מה היה קורה אם הנפשות היו מתחלפות – זה תיאורטי מידי בשבילי. אני מספיק כן עם עצמי לדעת שלא הריגוש, ולא החידוש הם שהביאו אותי לפה. כי אם זו היתה הסיבה, זה היה קורה כבר לפני שנים. זה קרה כי זו היתה היא ולא אחרת.
      היא יותר חכמה ממני, כי היא ידעה לצאת כשהיא רצתה. אולי 'חזקה' זו מילה יותר נכונה. אני רצתי אל האור כמו פרפר שיעי מתאבד, כשידעתי איזה אפקט יכול להיות לזה עלי. שאלתי שאלות, וקיבלתי תשובות. ובדקתי עקרונות.
      ואחד העקרונות האלה זה בגידה. זה קו אדום. לא יהיה. אני לא איש של חיים כפולים. וזו בדיוק האינטנסיוויות, וזו בדיוק הבעיה – איך אפשר לדעת ואיך אפשר להשוות חיים של שנים לחוויה של חודשיים, מבלי לחיות חיים כפולים? ואם אי אפשר, אז צריך להחליט – צריך לבחור בדרך וללכת בה. אי אפשר לצעוד בשתי הדרכים. זו בדיוק היתה הבעיה שלי.
      (המשך יבוא מיד)

      אהבתי

    • כתבת 'אם אתה רוצה להיות פנוי שוב … זה הימור' – המטרה היא לא להיות פנוי, או תפוס – המטרה היא למצוא מישהי שאתה תרצה לחיות איתה גם בעוד 15 שנה. שלא תתעורר בעוד חמש עשרה שנה ותשאל את עצמך מה עשית.
      ועד עכשיו ידעתי שהאחת היא האחת. ודאות חסרת שאלות ותהיות. ועכשיו, פעם ראשונה שנתקלתי במישהי מתחרה. וזה לא הסתדר. וזה לא יכול היה להיות. כי זה לא מה שאני יודע.
      ועכשיו אני יותר שלם – כי עכשיו אני כבר אחרי השאלות, ואחרי הבחינה – עכשיו הידיעה שלי הרבה יותר שלמה, היא היא האחת.
      נכון, עדיין יש לי שאלות לא פתורות אצל השניה, וזה כואב – כי זה מעגל לא סגור.

      ואם סיפרתי? בעקיפין – כן. אני לא יודע דרך אחרת מלבד האמת.

      ובאמת תודה על תגובה עשר.

      אהבתי

      • אני שמח לראות שהצלחתי להעביר את מה שחשבתי כשכתבתי. עדיין נראה לי שהתגובה הקודמת קצת לא ברורה, אבל נראה שהבנת את הכוונה בגדול.

        הריגוש מהחידוש אינם הסיבה למה שקרה. אני פשוט מנסה לחשוב, אם היית פוגש את שתיהן, אולי הן היו אפילו חברות, ואתה צריך לבחור. כנראה שהיה סיכוי טוב שהיית בוחר באחת, או לפחות סיכוי שווה.
        כרגע לאחת יש יתרונות: הוודאות, החוויות המשותפות, ההתחיבות. יש גם חסרון: ההרגל.
        החסרון של האחת הוא היתרון של השניה, החידוש, אי הוודאות, יש בשביל מה להתאמץ עכשיו.

        זה מוביל למצב של איזון (שוב) בין שתיהן, וההחלטה נלקחה ממך.

        בעניין העקרונות, הם עצרו בעדך מללכת רחוק מדי ולבחון דברים שאתה לא בטוח בהם. זו הסיבה שהם שם.
        ביום שבו הסיבה היחידה שבגללה תישאר עם האחת תהיה העקרונות שלך, אתה מוזמן לזרוק את העקרונות האלו לעזאזל.
        העקרונות לא שם כדי שתסבול. הם שם כדי למנוע סבל מיותר שנובע מהיותנו אנשים אימפולסיביים לעיתים, שטועים לא מעט.

        כל עוד אתה מתלבט, שמור על העקרונות עד הסוף.
        כשמשהו יקרה, לא יהיה אכפת לך מהם, וממילא לא תקשיב לאף אחד ולשום דבר.

        אהבתי

        • ביום שמה שיעמוד ביני לבין האחת הוא העיקרון בלבד – כבר למחרת נפרד. בינה לביני יש קשר אמיתי ששרד חמש עשרה שנה…, (כבר שחקתי פה את המלה 'אהבה' עד דק).

          אהבתי

  6. וואו!
    ואהבתי את שתיהן אלי
    זו שלי הייתה וזו שלי
    ככה באו לי צרות קטנות
    שתיים הן ולא יודעות

    (אנחת פולניה) מה אומר ומה אגיד? הלהבה הזו להבין, לדעת , לקבל משהו להיאחז בו, היא להבת מאוהב שאין לטעות בה. האם היה משהו מאחורי? אין לדעת. אולי ממרחק הזמן והחוויות תוכל לדעת ולשפוט.

    האם ה-15 שנה שלך הרגישה או יודעת?

    אהבתי

  7. יש דרכים רבות לאהוב. ואפשר לאהוב יותר מאדם אחד. אבל נראה לי שעם אחת נותרת כרגע עם קצה פרום ולא סגור. אתה צריך איזו שהיא סגירה אחרת זה ימשיך להטריד אותך

    אהבתי

    • לטנגו צריכים שניים.
      לכל אחד הקצב שלו, והיא מבחינתה סגרה. עכשיו אני כבר שלם מספיק להבין שאי אפשר לבקש ממנה להגרר בחזרה פנימה, רק כדי לתת לי תשובות.
      אני חושב שאני מבין אותה. ועדיין עצוב לי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s